מה בין היפראקטיביות ורכיבה טיפולית?.-מאת רותי בר אור
"הבת שלי מתישה אותי."אנרג'ייזר". ילדה בלי הפסקה... היא ילדה מבריקה, שמחה, טובה, אבל  היא תובעת כל כך הרבה תשומת לב. כל הזמן היא זזה, נוגעת ,נגררת מדבר לדבר, לא מצליחה להתמיד,כאלו הכל מעניין אבל כלום לא משמעותי. בארוחת שישי, אין מצב שתשב בנחת ליד השולחן. כל הזמן "רוקדת", קמה וחוזרת פה נופל, שם נשפך...הרבה כעס ותסכול סביבה.בשנה הבאה היא אמורה לעלות לכיתה א' ואנחנו ממש, אבל ממש מודאגים....ברור לנו שאין מצב שתשב בכיתה יותר מ-5 דקות ברצף.  אנחנו עייפים מכך שהכל תמיד צריך להיות מיידי, יכולתה להתאפק, לתכנן או לדחות משהו- קלושה ביותר. היא מתווכחת, עקשנית, מתקשה לקבל  שינוי בתכניות....... "מכירים?                ציטוט של אם לילדה בת 6 שנים, שפנתה לטיפולנו.

המשפחה פנתה לאבחון נוירולוגי, והילדה אובחנה כהיפראקטיבית.
מי שקרוב לילד שאובחן כהיפראקטיבי,יודע שברוב המיקרים,האבחנה אשררה את התחושה הפנימית. הורים לילדים עם צורך לתנועה מתמדת, יודעים  ומתמודדים ולעיתים חשים מצוקה רבה. 
הצורך זה הוא  בלתי פוסק, הוא כאילו לא ניגמר וקשה ביותר לספקו.זהו צורך בסיסי, " המנהל" את הילד  כמעט ברמה של הצורך לאכול או לנשום.והמרדף אחרי סיפוק הגירוי -  ברמה  של מיד ועכשיו, גם הוא בלתי פוסק.הילד חכם, מבין, מקסים –אך לא יכול להביא את מעלותיו לידי ביטוי.

איך אנחנו יכולים לעזור?

השיטה שפתחנו, לאחר שנים של עבודה, למידה, התבוננות וטיפול בילדים ונוער, מאפשרת לנו לקדם ושפר משמעותית את איכות חייהם של הילדים האלו.
בטיפול אנו מתמודדים עם הילד/ה, הנער/ה, כדי לשפר את יכולתם הרגשית והפיסית. ברור לנו, שלא שינוי עמדות אישי, לא נתקדם באופן משמעותי.

החווה מספקת  אפשרות למילוי הצורך התנועתי. מצד אחד- השטחים,  המרחב הפיסי,תחושת החופש, האווירה הפתוחה והמקבלת. מצד שני-,  רוח העשייה  והפעולה,זהו מקום  מכיל ומאפשר ,מוכוון לתיעול אנרגיות.אורוות הסוסים ספוגה  אנרגיה של תנועה. הסוס הוא חייה שמטבעה נמצאת בתנועה מתמדת. הישרדותו של סוס בטבע, קשורה קשר ישיר ליכולתו לנוע במהירות ובחופשיות.הדימויים הקשורים בסוסים  גזורים מעולם הפנטזיה של הילדים. גיבורי העל, הדוהרים אל החופש, מצילים  ומתקנים את העולם,הכוחות החזקים שאינם ניתנים להכנעה ועוד.

עם זאת,בכדי שהרוכב יוכל לשלוט בסוס, להנות מהרכיבה והתקשורת עם הסוס, יש  צורך בשמירה על חוקים,:חוקי בטיחות, כללי התנהגות, דרכי התנהלות עם הסוס, קיימת מסגרת מאוד ברורה, יש מותר ואסור ואין "שטחים" אפורים וחשוב מכל- התמדה ועקביות בטיפול.

הקשר שנוצר בין הסוס והילד - הוא קשר עמוק ששורשיו נעוצים בברית הבלתי תלויה שכרתו אנשים וסוסים לפני מאות בשנים . קשר זה הינו קשר פנימי  ומועצם בתרבות האנושית לאורך השנים.
אמון, ביטחון עצמי,חופש, שליטה ועוצמה- הם חלק מתחושתנו לגבי הסוסים והקשר של האדם עמם לאורך השנים.

כאמור, הצורך של הילד ההיפראקטיבי בתנועה, אינו שונה מהצורך שלו לישון, לשתות, או להיות בחברת אנשים.  זהו צורך בסיסי, חיוני, שלא יבוא על סיפוקו בדרכים אחרות .התנועה הבלתי פוסקת,, שיכולה  לעיתים להטריף את הסביבה, תתקבל באופן שונה במרחב האורווה ,אלא שבאמצעות שיטת הטיפול שלנו, המטפל יכול לתעל ולנתב את האנרגיות הפורצות לצורך בניה של ביטחון ודימוי אישי , "לגייס"  את התנועה ה"עודפת" ולארגן אותו, תוך קבלת פידבק מידי לרוכב מהסוס.
במאמר זה נתאר  שתי אופציות עיקריות  לסיפוק הצורך בתחושת התנועה:הילד ינוע, או שיחווה תנועה  דרך גוף נע. .כדי לחוות תנועה, הילד רץ, קופץ, מתגלגל, זז ללא הפסקה  , .כדי לחוות תנועה בדרך נוספת הוא "משתמש" בגופים אחרים  כמו הנדנדה . מתנדנד, מתגלש,ומתערסל וכד"
 

על הסוס הוא חוה את שניהם

 
מצד אחד - מקור התנועה הוא בסוס. תנועתו קצבית, תבניתית ואופיינית במקצבים השונים. השונות בין הסוסים משפיעה על תנועתם. יש סוסים  שתנועתם שטחה, יש בעלי צעד גבוהה, יש הנוטים למהר, יש איטיים וכד'. הילד חווה ומקבל את  התנועה הזורמת  מגוף הסוס אל גופו, במקצבים שונים, מהירויות שונות ועוצמות משתנות.הגרוי התנועתי משתנה ואינו קבוע, ובכך הוא מעניין יותר ודורש ריכוז ותשומת לב. הרוכב מתמודד עם התנועה ע"י תגובה שלו והתאמה אל שווי המשקל המשתנה לתנועת הסוס.. הרוכב יכול להתפנות לתחושת ההנאה מהתנועה, ולהתחיל להסתכל פנימה..
 

מצד שני - נדרשת התגובה היזומה לתנועת הסוס .זוהי תגובה פעילה. הרוכב  פועל כדי לייצר ולשמר את התנועה של הסוס ולהיות בהרמוניה איתה. זאת ועוד,. הפידבק שהרוכב מקבל מהסוס ותנועתו הוא פידבק מיידי, וההנאה מהתנועה שזורה במאמץ. החשיבות היא בכך שהמאמץ אינו מיקרי ואף לא ארעי.. כדי שהתנועה תהיה מתגמלת היא צריכה להיות מווסתת- מבחינת העוצמה והכוח שבו משתמש הרוכב, , מתוזמנת- מבחינת תזמון  התנועה והדרבון שמתחשבים הסוס,

בנוסף לאלו,צריך להבין, שבכדי שהסוס יבין את בקשת הרוכב , והרוכב יוכל "לזרום" עם הסוס, , צריכים להתקיים מספר תנאים כבר בשלבי העבודה הראשונים:
הרוכב חייב להיות מדויק וברור בבקשותיו. הסוס אינו מגיב ל"רעשים" בתנועה שסביבו- הוא לא מבחין בין עיקר וטפל, בכדי להבין ולשתף פעולה עם הרוכב,חשוב שהרוכב יהיה מסוגל להתרכז במטרה.
הרוכב צריך להתאים את עצמו לסוס- להגיב לתנועתו, לחוש את הקצב, להקל על התנועה ע"י תגובה הולמת נלמדת.

הרוכב חייב  למקד עצמו ולהקשיב להוראות המטפל , אשר בעצם עושה "תיווך" בין הסוס והרוכב בזמן אמת.
הרוכב צריך להיות מסוגל לשנות התנהגויות מוטוריות במהלך הרכיבה, כדי להתאים עצמו ולרכב  בהרמוניה עם הסוס.
ככל שהעבודה מתקדמת, ומשימות אלו מושגות עולים עוד גורמים המשפיעים ומעורבים בטיפול . לדוגמא: ככל שעצמאות הרוכב עולה, ויכולתו מתפתחת, הוא נזקק להפעיל שיקול דעת במשולב עם עליה בריכוז, דחיית סיפוקים, תיכנון והתארגנות. על הרוכב ללמוד לשים את צרכי הסוס לפני צרכיו, לזהות את הגורמים המפריעים לסוס ומקשים עליו, וכן-להתעלם מהגורמים המפריעים לו באופן אישי,באותו הרגע . 

שיטת העבודה שלנו, התרגילים שאנו בונים,קצב ההתקדמות שאנו מנהלים,יוצרים מרחב מאפשר להתפתחות המיומניות האלו. הטיפול בנוי משלבים , אשר כל שלב מהווה התפתחות חדשה, ומכיל את סך ההתנהגויות הקודמות. ככל שהרכיבה  מתקדמת, מתפתחת, ונעשית חופשייה, מהירה, ו"נועזת" יותר- כך ההנאה גדלה, האתגר מעצים ודרגות הקושי עולות בהתאמה.
משך העבודה על כל  שלב  הינו תלוי רמת האימפולסיביות, המוטיבציה והיכולת של הילד לגייס כוחות.
כאמור, בד בבד עם העבודה דרך הרכיבה על הסוסים, אנו מתמקדים בהיבטים הרגשיים כמו שיפור הביטחון העצמי, התמודדות עם תסכולים, שיפור בדימוי ובערך עצמי,יכולת לקחת אחריות, התמדה, שליטה, ועוד.

לסכום
דרך הטיפול ברכיבה , בשיטה שפתחנו,הוכיחה עצמה כיעילה ומקדמת  במיוחד כאשר מדובר בילדים ונוער עם הפרעה של היפראקטיביות. אנו נותנים מענה תנועתי מצד אחד, ומאידך- בונים מודעות עצמית, קשב וריכוז עצמי תוך שימוש בתנועה ובחויה. לכל אורך ה"מסע" המשותף,מתקיים מאמץ לשיפור ההיבט הרגשי, אשר הינו חיוני להצלחת התהליך כלו.
לאחר תקופה בה מצליח הילד/ ה  להשיג שיפור משמעותי ברכיבה עצמה ובעבודת הקרקע עם הסוס, בהתאם למטרות שהצבנו בתחילת הטיפול ואשר ציינו כאן את חלקן,הוא מתחיל לרכוש אסטרטגיות המסיעות לו להתמודד עם ההפרעה גם בחיים שמחוץ לחווה.
הטיפול ברכיבה בחווה, חייב להיות קשור ורלוונטי להתנהגות המטופל הרוכב מחוץ לגבולות החווה.אנו מעוניינים לראות  תוצאות בחיי היומיום של המטופל,ומצפים  שתוצרי  עבודתנו ישפיעו ויקרינו על תפקודיו מחוץ לחווה.
ולבסוף - אנו רואים  בילדים ההיפראקטיבים כבעלי יכולת להתפתח ולהיות ילדים קשובים ועירניים יותר לסביבתם, רגישים ופעילים בחברה, מגיבים ויוזמים בקלות.
באמצעות הרכיבה אנו מצליחים לבצע תיעול אנרגיות, ניתוב תנועה ותגובה, הקשבה וחיזוק- אלו הכלים שלנו , איתם אנו מקדמים את המטופלים שפונים אלינו.

חזרה למאמרים ...