רכיבה מערבית-מאת עמרי מידן
רכיבה מערבית, מה זה? מאיפה זה התחיל?
הרכיבה המערבית התחילה את דרכה ביבשת אמריקה כאשר האירופאים הגיעו ליישבה. הרוכבים הגיעו מאירופה עם הסוסים שלהם והציוד שלהם, שהיה מותאם לסגנון האירופאי אולם נתקלו במציאות וצרכים שונים.
על מנת שנוכל להבין מהו הסגנון האירופאי, נחזור מעט אחורה. 
בתקופה המדוברת,הרכיבה באירופה שירתה בעיקר את שכבת האצולה כענף ספורטיבי. בשל כך, התפתח ענף רכיבה עם הרבה סגנון. הרוכב פעל במטרה לרכב ברמה גבוהה תוך שאיפה לפעולה מינמלית, כלומר לעשות כביכול מעט על מנת לקבל הרבה מהסוס. בהתאם לסגנון שדרש הרבה מאוד אסטטיקה חיצונית כך גם הציוד היה מאוד מעודן ומנמלי.
כאשר הגיעו האירופאים וסוסיהם ליישב את ארה"ב הם נתקלו במציאות שונה שהולידה בעיית התאמה. בארץ החדשה היו צרכים לעבור מרחקים ארוכים ולרכב שעות בתנאים קשים. עם הזמן הם גילו שהציוד שלהם לא רק שהוא עדין מידי ולא עמיד לתנאי שטח, אלא לאורך זמן הוא לא נוח ומקשה על הישיבה באוכף למשך ימים שלמים. מכאן והלך נוצרה ההבנה שהצרכים השתנו, ושיש צורך לשנות את צורת העבודה ולהתאימה למציאות. מתוך כל זה החלה להתפתח הרכיבה המערבית.
וכך,בכדי להתאים לדרישות החדשות - עבודת שטח בעיקר, הציוד החדש שנבנה היה מסיבי מאוד ונוח יותר לרכיבה לאורך זמן. גם צורת העבודה עם הסוס השתנתה – השעות הרבות שהרוכב בילה על סוסו, גרמו לרצון לעבודה יותר קלילה וחופשייה מצד הרוכב והסוס.
הרוכבים החדשים היו הבוקרים שיצרו למעשה סגנון רכיבה חדש אשר מיועד לעבודת שטח, לעבודת בקר, ולכלל עבודות החווה.
בחלוף השנים החלו הבוקרים לפתח ולשכלל את יכולות העבודה עם הסוסים ואפילו החלו לארגן מפגשים בהם בדקו יכולות תחרותיות. אותן תחרויות קטנות בין הבוקרים החלו להשתרש ולקבל אופי וחוקים . אלו התחרויות שבונות לנו את ענף הרכיבה המערבית עד היום.
כיום ,בענף הרכיבה המערבית, קיים ייצוג מגוון של מקצי תחרות לכל אותן עבודות חווה ובקר שביצעו הבוקרים בעבר.
בארץ, בענף הספורט התחרותי ברכיבה המערבית, מתקיימות שתי תחרויות עיקריות:
> תחרויות סגנון ומהירות
> תחרויות בקר
בתחום תחרויות הסגנון והמהירות אנו יכולים לראות מספר מקצים בולטים
> ריניינג - מקצה בו הרוכב צריך להפגין שליטה בסוס. עליו לבצע כל מיני תרגילים הדורשים שינויי מהירויות, כמו עצירות ממהירות גבוה, מעגלים מהירים ואיטיים (שינויי ושליטת מהירות), סיבוב הסוס על ציר אחורי במהירות גבוהה, סיבובים של 180 מעלות במקום, והליכה אחורה מהירה. במקצה זה נבחן הסוס ביכולותיו.
> פלז'ר - מקצה בו הרוכב נבחן על שליטה מסוגננת במקצבי הסוס השונים.
> טרייל קלאס - מקצה בו הרוכב צריך לעבור מכשולים ומסלולים שונים אשר נמצאים ברכיבה בשטח,דרך יכולתו לשלוט על תנועת חלקי הסוס: כמו פתיחת שערים, מעברי מים, מעבר גשרים, מעבר מעל מכשולים על האדמה, .
בתחום תחרויות הבקר נראה מספר מקצים בולטים:
> קאטיניג - מקצה בו הרוכב צריך להפריד פרה מהעדר ולשמור עליה במשך זמן מסויים מחוץ לעדר. מקצה זה הינו עבודה של הסוס בעיקר, עליו להיות ערני ולנוע מול הפרה לכל כיוון אליו היא הולכת
> רופינג - מקצה של תפיסת פרה בלסו. ישנם כל מיני צורות שונות למקצה זה.
> וורקינג קאו הורס - מקצה המתחיל כמקצה ריניינג שלאחריו מוכנסת פרה למגרש והרוכב צריך להראות שליטה בפרה, עליו להריץ אותה לאורך המגרש מספר פעמים ואף להריץ אותה במעגלים.
כמובן שישנם מקצים רבים נוספים שלא צוינו.
כפי שניתן לראות ענף הרכיבה המערבית הוא פורה מאוד ובעל מגוון רכב של תחומים.
בעיני סגנון רכיבה זה מאפשר לראות את רמת התקשורת בין הרוכב לסוס. רוכב ברמה גבוהה יוכל לבצע כל העולה על רוחו בעזרת הסכמתו של הסוס ובדרך כלל בחופש מוחלט – מושכות ארוכות וקשר דרך שפת הגוף – הסוס בוחר לרצות את הרוכב ולפעול לבשתו כאשר תמיד יש לו את היכולת לסרב. לעיתים אנו עדים למצבים בהם הקשר והתקשורת ברמה גבוהה כזו, שמאפשרת לרוכב על הסוס לרכב ללא עזרים כמו מושכות ולתקשר עם הסוס רק בעזרת הגוף.
אני מאמין כי כל אחד יכול לרכב אבל לא כל אחד יכול באמת לדבר ותקשר עם סוסים, לשם כך דרושה סבלנות עצומה והתמדה בלתי פוסקת. הסוס הוא חיה כל כך מורכבת ומיוחדת ,שלוקח שנים ללמוד את התנהגותה. למרות זאת הדבר אפשרי וכל בן אדם אשר ישאף ויתמיד במטרה להגיע לנקודה זו, ימצא את עצמו מגיע למטרה יום אחד. בעולם הרכיבה לגיל אין משמעות. בכל גיל אפשר להתחיל לרכב ואין לכך הגבלה (רק פיזית לפעמים, אבל גם עליה אפשר להתגבר עם קצת התמדה ורצון).
אני חייב לציין מניסיוני, שלהגיע לנקודה בה התקשורת היא כה גבוהה זו חוויה מדהימה ביותר שאין שנייה לה.
חזרה למאמרים ...
